אולמדיה תספק שירותי יחסי ציבור באגן המזרח התיכון ובאפריקה לחברת נטאפ

משרדו  של אורן בסון, אולמדיה, ינהל את פעילות יחסי הציבור במדינות אגן הים התיכון ואפריקה עבור המשרד הישראלי של NetApp האחראי על מדינות אלו. אולמדיה תנהל פעילות זו הן באופן ישיר והן מול העיתונות העסקית והטכנולוגית והן באמצעות אנשי יחסי ציבור
מקומיים.

הנציגות הישראלית של NetApp, המפתחת ומשווקת מוצרי אחסון וניהול נתונים,  אחראית על מכירות החברה באיזור מערב אפריקה ובמדינות הים התיכון. החברה נהנית משירותי יח"צ של אולמדיה בישראל.

אורן בסון, מנכ"ל אולמדיה מסר כי המשרד בראשותו מסוגל לספק שירותי יחסי ציבור ללקוחות בינלאומיים טכנולוגים לפי מודל זה – כאשר המשרד גם משקיע ולומד את התחום במדינות הללו וגם חותם הסכמים של שיתופי פעולה עם סוכנויות יחסי ציבור במדינות הללו. המודל הוא הפעלת מערך יח"צ מהסניף הישראלי האחראי על הפעילות השיווקיות ועל המכירות במדינות אלו.

אולמדיה, בניהולו ובבעלותו של אורן בסון, מתמחה בפעילות יחסי ציבור, יעוץ תקשורתי, דוברות ופעילות תקשורת שיווקית כוללת עבור לקוחות מתחום ההייטק, הפיננסים, נדל"ן, שיווק, ועוד. בין לקוחותיה נמנות חברות ישראליות וחברות בינלאומיות וביניהן, מטריקס, ג'ון ברייס הדרכה, מכללת הייטק, נובל ישראל ועוד.
אולמדיה מפעילה גם את פורטל – Allmarketing.co.il – פורטל בנושאי שיווק -
חושבים שיווק
כתיבה שיווקית

יחסי ציבור: מילים שחשוב להכניס להודעה לעיתונות

ישנן מילים שחשובות עבור יחסי ציבור, מילים אשר שימוש בהן יגדיל את הסיכוי להודעה להיכנס לעיתונות, כך נכתב במאמר מצויין של ג'ואן קאופמן שהופיע בניו יורק טיים ותורגם ופורסם בעיתון הארץ.  על פי המאמר, אנשי יח"צ פיצחו את הנוסחה שתופסת את תשומת הלב של העיתונות.

בכתבה נמסר שמי שמתפרנס מכתיבת קומוניקטים (קופירייטרים וכותבים במשרדי יחסי ציבור) טוענים כי מדובר באמנות שקל לבצע: בחירת המילים הנכונות יכולות להזניק הודעות על מחקרים מדעיים,מוצרים חדשים ו/או פריצות דרך אל מהדורות הערב של החדשות בטלוויזיה.

קייט רובינס, אשת יחסי ציבור ותיקה מצוטטת בכתבה: אנשי יחסי ציבור עורכים מעין מבחנים של "למי אכפת" ו-"אז מה".  אם אומרים שדבר מסויים הוא הכי הכי – (גדול, מהיר, גבוה) סביר כי הוא יתפוס תשומת לב ואם משתמשים במילים נכונות כמו כסף, שומן, סרטן, וכמובן סקס, ניתן לקבל מקום נכבד בעיתונות.

דייוויד סימן שבכתבה מכונה מתכנן להטוטי יחסי ציבור והוא מחבר ספר בשם סודות קטנים ומלוכלכים של הבאזז" טוען כי המילים בטוח, קל, סוד תכסיס ושבירה הן מילים טובות שמרמזות על דברים חדשים וטריים.

אלן אדמסון מנהל חברת מיתוג אומר כי בכל משלוח הודעה לעיתונות שכוללת את המילה רעל בסמוך למילה על פריט או מוצר שמחזיקים בבית, אפשר להיות בטוחים כי הידיעה הזו תיבחר על ידי עורכי חדשות ובאינטרנט היא תתפוס חזק.

אדמסון מדגיש כי המילים המושכות תשומת לב משתנות לעיתים קרובות. כיום כל הנושא של סכנות בנושאי בריאות לאורך זמן זה טוב.

דיוויד ארמון, נשיא סוכנות הידיעות PR NEWSWIRE טוען כי בעצם כתיבת ההודעות לעיתונות לכל מילה יש משקל ולטענתו זה הרבה יותר מדעי משום שכיום בפעילות יחסי ציבור לא רק שמנסים להכנס לעיתון אלא גם להכנס למנועי החיפוש. על פי ארמון המילים ירוק וסביבה הן חשובות.

כמובן שמילים משתנות מאיזור לאיזור ומשתנות מתרבות לתרבות.

הכתבה בעיתון הארץ – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1000332.html

על רשימה בגלובס על יחסי ציבור ועל רני רהב

אמש (יום ראשון ה-שישי ביולי) פורסמה בגלובס רשימה עם הכותרת – למה הציבור מתעב את רני רהב. רשימה זו עליה חתום היועץ האסטרטגי גבריאל אסולין מנסה להסביר מדוע הציבור לא אוהב את רני רה, איש יחסי ציבור אולי המפורסם במדינה ומדוע גילה הציבור שימחה לאיד כה גדולה כאשר פורסמה הפרידה משרי האריסון.

לדעתו של ג. אסולין, אריסון ורהב שניהם לא אהודים על הציבור הישראלי בשל העובדה ששניהם מצליחים מאוד. אסולין טוען כי לציבור הישראלי אין בעיה עם אנשים מצליחים אבל הוא לא אוהב אנשים שמצליחים מאוד והוא גם מביא דוגמאות נוספות לאנשים שלדעתו הם מצליחנים והציבור מגלה כלפם אנטגוניזם.

לדעתי יש בהסבר הזה משהו פשטני מידי. אולי הציבור לא אוהב את רהב, אבל מסיבות אחרות לחלוטין. דמותו של רני רהב, מנהל משרד יח"צ הגדול בישראל היא לא של מצליחן אלא דמות גרוטסקית משהו. הוא קצת מאנפף, בוחר לעיתים בחולצות פרחוניות מידי ומפעיל לחץ חזק מידי על התקשורת.  אבל מעבר לדמותו נדמה לי שהציבור לא אוהב שמטיחים בפניו את האמת באשר לאופי עבודתה של התקשורת, שמאחורי רוב האייטמים בתקשורת עומדים אינטרסנטים ובראשם אנשי יחסי ציבור שמקדמים את לקוחותיהם.

למרות שהטוקבקיסטים הימנים אוהבים לכתוב "אתם התקשורת…"  ולהאשים את העיתונות בכל דבר רע שקורה במדינה, עדיין יש מסביב לעיתונות הילה מיסטית מסויימת ואמונה כי מדובר בעיתונות עצמאית, לוחמת, מעין כלב השמירה של הדמוקרטיה. כאשר רני רהב עומד חשוף ומתברר כי כאיש יחסי ציבור מוביל ומקצועי יש לו השפעה משמעותית על מה יהיו הכותרות של מחר, הרי שייש כאן איזשהו התפקחות.

אין ספק שרני רהב לא רק איש יחסי ציבור שמקדם היטב את לקוחותיו אלא גם מיוחצן מאוד בעצמו. הוא אוהב את זה, זה מביא לו לקוחות והוא מצליח עם זה.

כאשר פורסמה הפרידה המקצועית בין שרי אריסון לרני רהב, גילו רבים מהעיתונאים שימחה לאיד ונהנו לנגח את רהב עם כתבות ארוכות ולא מחמיאות. הציבור עצמו, הצטרף לשימחה לאיד.

ואילו אני חושב שהמפסיד העיקרי הוא לא רהב, אלא הגברת אריסון שויתרה על שירותיו של איש יחסי הציבור אולי הטוב ואולי המקצועי בישראל.

קישורים: ד"ר אלדד מור | דרור חסידים | מחשבים ניידים | מוניטין – ניהול תדמית ברשת | קואצ'ינג

ככה משיקים בלוג ארגוני!

חברות רבות נמצאות כיום בתהליך של מחשבה ובדיקת האפשרות לפתוח בלוג ארגוני. השאלות שמטרידות לבטח את ראשי הארגון הן: איך לעשות את זה? מי יעשה את זה בתוך הארגון, וחוץ מיחסי ציבור, בשביל מה צריך בלוג וגם… איך נחשוף אותו לציבור?

אז מי שחיפש דוגמא נאה לחשיפת בלוגים ארגוניים יכול היה לראות אותה עם אותם יחסי ציבור מסיביים שקיבלו הבלוגים של השב"כ וגם… היום לראות איך כלכליסט משיק את הבלוג שלו.

הדרך של כלכליסט פשוטה – קודם להפעיל ולהריץ אותו בתור בלוג פנימי  שרק עובדי הארגון יכולים להכנס אליו, אחר כך להדליף ממנו קצת (או הרבה) החוצה, לבלוגרים אחרים, אולי אפילו לעיתון ברנז'ה, לתת לדברים לפעפע, ליצור ביקוש, לאט לאט גם איזשהו הייפ וכשיפתח לציבור הרחב, לא מעט אנשים יכנסו אליו לפחות פעם אחת מתוך סקרנות.

ברור שאם אתה עיתון חדש מקבוצת ידיעות אחרונות הדרך קלה מאוד, אבל זה גם עשוי לעבוד בחברות גדולות יותר או פחות. הלא כל חברה פועלת באיזושהו תחום ממוקד – ברוב התחומים הממוקדים יש ברנז'ה, אולי אפילו עיתון מקצועי לברנז'ה או לפחות בלוגים או אתרי ברנז'ה.

אז גם אם חברה מסויימת היא לא עיתון כלכלי חדש ועדיין עומדת להשיק בלוג ארגוני, הרי שכדאי לה ללמוד איך כלכליסט עושה את זה ויפה מאוד אפילו.

מה שכן, יש כאן שאלה אחרת לגבי אייס. אייס הוא ללא ספק העיתון/אתר המרכזי של הברנז'ה בתחום הפרסום, שיווק וגם קצת יחסי ציבור.

זה לא סוד שרובו מורכז מקומוניקטים (כל משרד יחסי ציבור שמקבל לקוח מוציא קומוניקט ואייס ואתרים אחרים ששים לפרסמו), אבל לפעמים יש בו גם חשיפות נאות. הידיעה על הבלוג הארגוני של כלכליסט נראית כמו ידיעה שאחד מאנשי כלכליסט פשוט כתב אותה ועורך אייס עשה קופי אנד פייסט. צילום העמוד המתלווה מעיד על כך עוד יותר.

אז זה בסדר, בסך הכל עיתון /אתר של ברנז'ה לא אמור להיות נשכני, בטח שלא חייב להשיג סקופים וזה גם בסדר גמור שהוא מפרגן ואפילו מפרסם טקסטים אס איז, מה שלפעמים נחשב לחלום הרטוב של כל איש יחסי ציבור ממוצע,  אבל בכל זאת… נו, פה קצת הגזימו לטעמי.

דרך אגב, מה עם הבלוג של אייס?

יחסי ציבור – חובבנים מול מיקצוענים

בפורום יחסי ציבור של Ynet שאל ד"ר ב. מספר שאלות מעניינות ואף זכה לתשובה מפורטת במיוחד.

ד"ר ב. הציג עצמו כבעלים של חברת סטרטאפ המפתחת מכשור רפואי שהולכת לחשוף את עצמה בתערוכה והוא מעוניין בחשיפה, אבל לצערו אין לו מספיק משאבים לאיש יחסי ציבור.

אבל עוד לפני השאלות והתשובות להלן תגובה זריזה:

אבל קודם כל, אחזור על השאלה של נאוה (נאוה ענבר, מנהלת הפורום ומנהלת משרד יחסי ציבור המתמחה ברפואה) – למה, דווקא ברגע החשוב ביותר על הפעולה הכמעט החשובה ביותר אתם הולכים לבד? דווקא כאן אתם חוסכים

כלומר, מניסיון של שנים , אני יכול להעיד שפגשתי הרבה יותר שעשו הפוך – השקיעו את רוב המשאבים שלהם בשיווק, יחסי ציבור, פרסום וכיו"ב ועל סמך המוניטין שלהם גייסו את ההון הנדרש לפיתוח.

שאלה:

אם סגרתי עם כתב של עיתון כלכלי (מקומי)מסויים לראיון, האם אני יכול לקיים ראיון עם עיתון כלכלי מתחרה? האם זה מקובל?

תשובה:

.גם אם נושא הבלעדיות לא עלה על השולחן, עדיין זה משהו שלא רצוי לעשות אותו.זה אולי משהו ש"אנחנו" (אנשי יחסי הציבור) – נעשה והעיתונאים אולי יקחו את זה בחשבון אבל אם אתה תעשה זאת – פנית לכתב, הוא נפגש איתך לכתבה ועוד בטרם פרסם את הכתבה שלו, פנית לכתב אחר שאולי יקדים אותו? זה לא מנומס, וזה גם מזמין בהחלט כתבה שהפתיח שלה יראה משהו בנוסח הבא:

כבר פגשנו לא מעט חולמים כמו ד"ר ב אבל נדמה שמעולם לא קיבלנו רושם כה ברור כי לחברה של ד"ר ב. אין מיקוד וגם לא דרך ורוב הסיכויים שכספם של המשקיעים ירד לטימיון…

(אולי בעצם לא עד כדי כך כסחני, אבל זה יהיה רוח הדברים)

שאלה:

האם ישנה אפשרות לסגור עם כתב "ראשוניות" תמורת חשיפה גדולה יותר? מה בכלל אומרת הראשוניות הזאת?

תשובה:

כן, אבל זה לא נאמר ממש על השולחן, אלא במובלע.

שאלה:

האם באופן כללי ישנה התנגשות בין העיתונים – יש באפשרותי לתת ראיונות לכולם משום שהמוצר שלנו מהפכני ביותר.כיצד יש לנהוג?

תשובה:

שמע, השאלה הזו מעידה על כך שמה שלא תעשה בתחום יחסי הציבור באופן עצמאי, תיכשל. כמו שאתה לא תשכור אותי כמנהל הפיתוח הראשי של המערכת שלך… כן, יש תחרות בין העיתונים, בין העיתונאים ואם אתה קורה עיתונות – חפש את המילים בלעדי ל.. חשיפה ראשונה ו… לכתבינו נודע…
זה לא באמת מיועד לקוראים (שלרוב מעדיפים עיתון אחד) אלא בעיקר אצבע משולשת לקונקורנטים.

שאלה:

בהנחה והסיקור העיתונאי בתערוכה יהיה דל – כיצד הייתם מייעצים לי לפנות לתקשורת העולמית?

תשובה:

לקחת משרד יחסי ציבור בישראל שימצא לך משרד יחסי ציבור בכל מדינה ובכל תחום ויפעיל אותו בשלט רחוק. ככה! אתה מישראל לא תדע להפעיל משרד יחסי ציבור אמריקאי אבל משרד ישראלי שמתמחה בזה – או מנוסה בזה, ידע בהחלט לעשות זאת כמו שצריך. נכון, זה יותר יקר, אבל הסיכוי שתראה תוצאות חיוביות הוא גבוה מכל דרך אחרת שתבחר.

שאלה:

האם זה מקובל בארץ לבקש מהכתב לעיין בכתבה בטרם היא תפורסם?

תשובה:

זה למשל משהו שאנחנו לא נבקש, ואתה אם תבקש, יהיה בהחלט ניסיון.
אם בראיון יעלו הרבה חומרים מקצועיים, הרי שאפילו הכתב יבקש להראות לך לפחות את החלקים הללו כדי שלא יכתוב דברים לא נכונים. בקש, מה אכפת לך, מקסימום יגידו לך לא.

שאלה:
אני מעוניין שהכתבה תפורסם לא לפני מועד מסויים – האם עליי להחתים את העיתונאי על כך שהוא אינו רשאי לפרסמה לפני המועד הרצוי?

תשובה:

תדגיש את העניין שאין לפרסם את הדברים הללו לא לפני… כי אחרת זה יגרום לך נזק. אין סיכוי בעולם שהוא יחתום על מסמך כזה ויותר מזה, אם אפילו תבקש להחתים אותו, תראה כבר למחרת קדימון בעיתון

——————-

והנה הסתייגות:

אני מסייג את התשובות שכתבתי למעלה. הכתבים לרוב הם הוגנים וגם מעדיפים לעיתים פניות "נאיביות" וישירות מהחברות ולא דרך תיווך של איש יחסי ציבור. גם נדמה לי שבשנים האחרונות בגלל שכל כך קל לשפוט עיתונאים (בגלל האינטרנט וכיו"ב) הרי שרוב רובם של העיתונאים הם ממש מקצוענים.

אבל… יחסי ציבור זה מקצוע. כמו שמהנדס תוכנה, או מהנדס חומרה, או מנתח לב, או כל דבר אחר זה מקצוע ולכן אם כל נושא החשיפה הראשונית כל כך עקרוני לך, עדיף שתיקח מישהו רציני.

 

יחסי ציבור דווקא עם הרבה מחץ

בסוף חודש פברואר פרסם יוני סער, מנכ"ל פרומרקט מאמר שקיבל את הכותרת יח"צ בלי מחץ במאמר טען סער כי עולם יחסי ציבור בישראל מיושן, מקובע במשלוחה הודעות לעיתונות ואינו הופך מכלי טקטי לאסטרטגי. הטריגר למאמר היתה הכתבה שפורסמה במוסף השבת של ערוץ שתיים על מכורי המק בישראל ובעולם בתוספת מאות האינצ'ים בעיתונות על המקינטוש הנייד החדש (המחשב הנייד הדק בעולם). עוד סיפר סער על עיריית אמסטרדם שאירחה מאה בלוגרים נחשבים כדי לספר על העיר המתחדשת. בתור איש יחסי ציבור אני חושב שכל בסיס המאמר של סער שגוי לחלוטין. מאות ואלפי האינצ'ים על המק החדש ניחד עם כתבת הטלוויזיה כולם הם פרי עבודת יחסי ציבור. (ידע אישי). בנוסף, רבים רבים ממשרדי יחסי הציבור בישראל החלו לפעול כבר מזמן או לפחות בימים אלו באינטרנט ולהתייחס למשל אל הבלוגרים כאל אפיק ראוי ליחסי ציבור. מסעדות, סרטים ואפילו מוצרי צריכה למיניהם משתפים פעולה עם בלוגרים, מזמינים אותם להתנסות ועוד. ובכלל, תחום יחסי ציבור באינטרנט פורח כבר הרבה זמן. די עם נסתכל על גזרת הפורומים, הטוקבקים ואפילו הבלוגים העסקיים שברובם קיימים רק לצורך יחסי ציבור. אפשר להביט על פעילות יחסי הציבור בשעת משבר של טיב טעם. לדעתי היא לא הייתה מוצלחת במיוחד, אבל ללא ספק מתקדמת ועושה שימוש בכלים מתקדמים. כך גם כל נושא התוכן השיווקי בתוכניות טלוויזיה. יחסי הציבור הוא מקצוע שבאופן פרדוקסלי סובל מתדמית ירודה. הסיבה לכך היא שחלק מפעילות זו נעשית במחשכים. לא אנשי יחסי הציבור ולא הלקוחות שלהם אוהבים לספר על כל הפעולות שנעשו.כתבות בעיתון ובטלוויזיה – עם זה אין שום בעיה (יש אבל משנית) אבל שאר הדברים ראויים שיישארו בצינעה. הבעיה היחידה במאמר של סער היא ידיעתו את הנושא והתחום. בתחום קידום המכירות אולי הוא הטוב בארץ (החברה בבעלותו היא המובילה בתחום קד"מ) אבל ללא ספק, ביחסי ציבור ולבטח ביחסי הציבור הנפוצים כיום, סער מבין קצת פחות.