אליהו ונביאי הבעל המופיעים בפרק ח' של מלכים א, הוא סיפור יחסי ציבור לא נורמלי.
בתחילתו, הלקוח מבקש מאיש יחסי הציבור שלו למסור מסר למלך הסורר. אליהו, כמובן מבצע אבל כאיש יחס"צ מנוסה שכבר יודע דבר או שניים בהעברת מסרים ללקוחות היעד, לוקח יוזמה עצמאית ולמרות שלא התבקש במפורש, הוא מארגן יום עיון /כנס בכרמל עם כל עם ישראל.
תחילתו של יום העיון – אתגר. מופע כושל של נביאי הבעל, מופע סטנד אפ של אליהו. (הומור במקרא???) הם להזכירכם מנסים לקרוא לבעל שידליק את האש במזבח. אליהו יורד עליהם קשות (תצעקו אליו, אולי הוא ישן). הם כמובן נכשלים ואז המופע המרכזי הראשון – הלקוח.
אלוהים בתור לקוח אמנם לא עשה דבר בארגון יום העיון, ברגע החשוב, אליהו קורא לו כדי שייתן את השואו האמיתי ידליק אש. קהל היעד – עם ישראל קולט ומטמיע המסר מיידית – "ירא כל העם, ויפלו על פניהם, ויאמרו ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים".
אליהו לא רק מסתפק בזאת, ואחרי ששוחט את נביאי הבעל (דרך אגב, לאן נעלמו פתאום נביאי האשרה? האם יש כאן ניגוד אינטרסים מצידו של אליהו?) הוא מזמן את הלקוח לתת עוד מופע – הפעם הדבר האמיתי – גשם לסוף בצורת.
סיפור יחסי הציבור הזה כולל כמה לקחים כמו למשל שכדאי לסמוך על איש יחסי הציבור שהוא יודע את מלאכתו. כדאי גם לשמוע ולקבל רעיונות יצירתיים (מופע קסמים, כנס). עוד לקח מעניין הוא שיחסי ציבור ישירים, להבדיל מיחסי ציבור עקיפים כמו קשרי עיתונות, עשויים להיות יעילים במיוחד.
